שיחות ראשי הישיבה

פרשת וילך - תורת בית המדרש ותורת מעמד הקהל

בפרשת השבוע מספרת התורה על מעמד הקהל: "במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזו נגד כל ישראל באוזניהם... למען ישמעו... את ה' אלוהיכם". באופן עקרוני, מטרת מעמד הקהל היא ללמד את ערכי התורה ולהנחילם בשביל להגדיל יראת שמיים בעם. מסיבה זו, לכאורה מפתיעה העובדה שעל קריאת התורה במעמד הקהל לא מופקד הרב הראשי, אלא המלך. מדוע המלך הוא הקורא בתורה, אם לא הוא הממונה על לימוד התורה והפנמתה?

נדמה שמציווי התורה ניתן ללמוד שאמנם ישנו פן מסוים של שמיעה והעמקה של תורה שבוקע ועולה מהמוקד המרכזי של בית המדרש, אולם ישנו גם פן מסוים בתורה שמתעורר דווקא מתוך ההתמודדות עם קיום התורה בחוץ, בשטח. ישנו פן של תורה המתגלה במקום לימוד התורה, וישנו פן של תורה המתגלה במקום שבו היא מגיעה לידי גילוי - בשווקים וברחובות. המלך אמנם אינו ממונה על לימוד התורה, אולם הוא החייב לדאוג שהתורה לא רק נלמדת אלא גם מתבצעת. דווקא המלך, ולא הרב הראשי, נדרש להתמודד עם קשיים תרבותיים ומציאותיים, כדי לדאוג שהתורה נשמרת בחוץ.

לפי דברינו, יש פן מסוים של תורה שנעלם מעיני בית המדרש, ולכן מובן מדוע צריך מנהיג-מלך הבקיא בבעיות הדור, שידע להעביר לכל שכבות העם את המסר של שמירת התורה וביסוסה. ממילא, דווקא המלך הוא זה שאחראי על קריאת התורה במעמד הקהל.

הרב יהודה עמיטל שליט"א (סיכם: ר' שאול ברט)