לצערנו, אין שיעור לדף היומי של היום. כיוון ש'כל זמן מאיר בתכונתו', הרי לכם שיעור אחר המתאים לזמן זה.

תנ"ך

שקר הם מנבאים

אנו רגילים שהנביאים מנבאים לישראל, ואף כאשר יש נבואות המתייחסות לשאר העמים - על פי רוב נאמרות הן לישראל. לא כך הדבר בנבואת ירמיהו על גלות בבל. נבואה זו היא מיוחדת בכמה דברים: ראשית - היא אינה מכוונת דווקא לישראל, אלא אף לשאר העמים:

"כֹּה אָמַר ה' אֵלַי - עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: וְצִוִּיתָ אֹתָם אֶל אֲדֹנֵיהֶם לֵאמֹר - כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱ-לוֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּה תֹאמְרוּ אֶל אֲדֹנֵיכֶם: אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי: וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ: וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם וְאֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ עַד בֹּא עֵת אַרְצוֹ גַּם הוּא, וְעָבְדוּ בוֹ גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדֹלִים".

מעבר לנקודה זו, גם תוכנה של הנבואה הוא מיוחד. הקב"ה מבשר לירמיהו שמלך בבל עתיד לשלוט על כל שטחה של ארץ ישראל ועל השטחים הקרובים לה, וכי אף מלך אחר לא יוכל לקום נגד מלכותו. בנוסף, אומר הקב"ה לירמיהו כי אסור לנסות למרוד במלכותו של נבוכדנאצר, ועל ישראל לקבל את רוע הגזרה ולהמשיך להתקיים אף בגלות:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱ-לוֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה: בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן: קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ".

בהמשך, מזהיר הקב"ה את ישראל כי עתידים לקום נביאי שקר, שידברו אל לב העם ויאמרו לו - באצטלה של אמונה וחוסן - 'היו לא תהיה'. נביאים אלו הם נביאי שקר, ואין להאמין להם:

"וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל כָּל הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר - כֹּה אָמַר ה', אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי נְבִיאֵיכֶם הַנִּבְּאִים לָכֶם לֵאמֹר הִנֵּה כְלֵי בֵית ה' מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה, כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְּאִים לָכֶם: אַל תִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם, עִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וִחְיוּ; לָמָּה תִהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָרְבָּה".

סביר להניח שנביאי שקר אלו לא קמו מתוך רצון ליטול לעצמם שררה, אלא מתוך אמונה חזקה בכך שלא תהיה גלות ובכך שהעם ישאר בארצו.

הסיפור החותם נבואה זו הוא נבואת חנניה. חנניה נוטל מוטות עץ ושוברם כסמל לכך שהקב"ה עתיד לשבור את עול בבל ולהשיב את כלי המקדש לבית המקדש בעוד שנתיים ימים. בתגובה, שולח הקב"ה את ירמיהו המנבא על גלות בבל ועל מותו של חנניה נביא השקר:

"וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא לֵאמֹר: הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חֲנַנְיָה לֵאמֹר - כֹּה אָמַר ה', מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל: כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ, וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ... לָכֵן כֹּה אָמַר ה' - הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל ה': וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי".

ר' עדיאל זימרן