שיחות ראשי הישיבה

מקומה של פרשת משפטים

בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על כריתת ברית האגנות בין הקב"ה לבין עם ישראל. ישנה מחלוקת ראשונים מתי נכרתה ברית זו: רש"י מסביר, בניגוד לפשט הכתובים, שברית זו נכרתה לפני מתן תורה - כלומר, בזמן הפרשה הקודמת - והדבר מסופר רק כעת משום ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה". הרמב"ן מסביר שהדברים התרחשו לפי הסדר שבו הם כתובים לפנינו, ולכן ברית האגנות נכרתה לאחר קבלת התורה ומסירת המצוות של פרשת משפטים.

כידוע, כחלק מתהליך קבלת התורה עבר עם ישראל את שלושת שלבי הגירות ההלכתיים: מילה, קודם לקבלת התורה; קבלת מצוות, במעמד הר סיני; והקרבת קרבן, שהיא חלק מברית האגנות. לפי שיטתו של הרמב"ן, יש לשאול מדוע השלב השלישי בתהליך הגירות - הקרבת הקרבן - מתבצע בנפרד מהמילה ומקבלת המצוות שהיו חלק ממעמד הר סיני? מדוע הקב"ה דוחה שלב זה עד לאחר מסירת המשפטים המוזכרים בפרשתנו? נדמה שגם לשיטת רש"י קושיה זו עומדת בעינה, משום שגם אם הברית התרחשה בין המילה לבין מעמד הר סיני, מדוע בוחרת התורה לדחות את התיאור שלה עד לאחר המצוות שבפרשת משפטים?

נראה להסביר, שמטרת התורה היא ללמד אותנו שאי אפשר להיות יהודי שלם בלי לקבל, או לפחות לשמוע, את המצוות הנאמרות בפרשת משפטים. מעמד הר סיני היה מעמד מדהים בעוצמתו - קולות, ברקים, ענן, ומעל לכול קולו של הקב"ה המדבר אל העם. ממילא קיים החשש שבגלל עוצמת המעמד, דווקא המסרים שהועברו בו נדחקו לשוליים. עוצמת החוויה העיבה על התכנים שהועברו במעמד הר סיני. לכן, סיומו של תהליך הגירות יכול להתרחש רק לאחר מסירת המצוות שבפרשת משפטים. גם אם מדובר במסירת מצוות 'יבשה', ע"י משה - אי אפשר להיות יהודי רק על פי חוויה, עוצמתית ככל שתהיה, ויש צורך בהפנמת התכנים של התורה, שבאים לידי ביטוי בפרשתנו.

מהסבר זה ניתן ללמוד מסר חשוב: חוויה יכולה להיות משמעותית מאוד, אולם היא אינה יכולה להפוך אדם לשומר תורה ומצוות. כדי שאדם יפנים את המצוות ואת משמעותן, הוא נדרש ללימוד, שלעיתים הוא נדמה כיבש וחסר חיות, אבל דווקא לאחריו יכול אדם לעבור את תהליך ה'גיור' האישי שלו בצורה מלאה ואמיתית.

הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א (סיכם: ר' שאול ברט)