הרב אהרן ליכטנשטיין

 

אברהם העברי*

 

"ואעשך לגוי גדול" - זה שאומרים אלהי אברהם, "ואברכך" - זה שאומרים אלהי יצחק, "ואגדלה שמך" - זה שאומרים אלהי יעקב". יכול יהו חותמין בכולם? תלמוד לומר: "והיה ברכה" - בך חותמים   ולא בהם.

 

ראשונים ואחרונים כאחד עמדו על הופעתו של אברהם על במת ההיסטוריה ללא כל תארים מקדימים. איננו יודעים דבר על שנות חייו הראשונות. לא על צדקותו, לא על פעלו, לא על מעשיו ולא על אישיותו. כביכול, עולה הוא מאי-שם באורח פתע, והקדוש-ברוך-הוא מיד נגלה אליו ומבטיחו: "ואעשך לגוי גדול".

 

דומה, שהופעה פתאומית זו של אברהם מאפיינת את אישיותו. דמותו של אברהם נראית לנו כצומחת יש מאין. בחינת שורשי צמיחתו של אברהם אבינו, בית גידולו והנוף בו עלה, מותירה אותנו מופתעים, משתוממים ומשתאים. החברה כולה - ובית אביו של אברהם בכלל זה - שקועים עמוק בעולם של אלילים, פסילים ואיקונות של עבודה זרה. הכיצד זה צומח משם אדם הזוכה לקרבת אלקים ומגיע להשגות אלוקיות כה גבוהות?

 

בין אם נהלך בדרכו של בעל המדרש, שלפיו "בן שלוש הכיר אברהם את בוראו", ובין אם נקבל את הדעה שבן ארבעים שנה היה, הרי שתופעה זו - יוצאת מן הכלל היא, בהיותה יצירה של "יש מאין".

 

מדעי החברה בימינו מבוססים על עקרון הסיבתיות. כל תופעה - והסיבה שלה. בכל מאורע נוטים לראות סובב ומסובב. אברהם אבינו מוכיח לנו שתיתכן גם מציאות אחרת.

 

אברהם אבינו מהווה אתגר עבור כולנו. הרמב"ם כותב שצריך אדם לשאוף ולומר תמיד "מתי יגיעו מעשיי למעשי אברהם, יצחק ויעקב". גם אם אינו מסוגל להגיע למעלות הרוחניות אליהן הגיע אברהם, על האדם לשאוף ולאמץ, לכל הפחות, את דרכו המיוחדת בעבודת ה'. אברהם מוכיח כי ניתן להשתחרר מלחצי החברה והמשפחה, ולשחות - נגד הזרם - ובעוצמה רבה. אותו גרגיר קטן, שפרץ לשעה את מסגרת המשפחה והחברה בה הוא חי, הפך והיה לאביה של אומה שלמה.

 

זוהי דמותו של אברהם. הם בשלהם - והוא בשלו. כל העולם מעבר מזה - והוא מן העבר השני. "אברהם העברי". אבי האומה מלמד אותנו כי ביד האדם, אם רק ירצה, לכבוש לעצמו דרך משלו, לפלס לעצמו נתיב, לסלול לעצמו זרם משלו. דמות זו מהווה עבורנו אתגר עצום, ומציבה לפנינו תביעה רבתי. עם זאת, מהווה היא גם מקור לנחמה. גם בשעה שאדם נתפס ליאוש לנוכח הזרמים הסוחפים, הגועשים ורועשים למולו, יודע הוא כי יוכל להם, אם אך ירצה לפעול נגד זרמי סחף אלה. אפשר שלא יעלה בידו להוליד אומה חדשה, "בך חותמין - ולא בהם", אבל כוחותיו יהיו עמו במאבקו מול החברה.

 

* מתוך שיחת ליל שבת שניתנה בישיבה בליל ש"ק לך לך, תשל"ב. כתב: הרב אליהו בלומנצוויג. ערך: אביעד הכהן

 

 

הרב אהרן ליכטנשטיין

 

איש הרוח ואיש המעשה*

 

פרשת לך-לך חושפת בפנינו את דמותו של אברהם אבינו על שתי פניה. מחד גיסא, מוצאים אנו את אברהם הנביא, הזוכה לגילויים אלוקיים ועמהם הבטחה וכריתת ברית. מאידך גיסא, נגלה אברהם לעינינו כאיש המעשה, בעל הון עצום, הלוחם במלחמות המלכים ויכול להם.

 

אותו מישור של חיי המעשה עליו נעה דמותו של אברהם, מגלה לעינינו תהליך של התקדמות והתפתחות. אברהם מגיע לארץ כנען כגר, מטופל באשה ובקרובי משפחה, נע ונד במרחביה. שכם, אלון מורה, בית אל, הנגב. אך מגיע רעב לארץ וכבר נאלץ אברהם לארוז את מיטלטליו ולרדת למצרים. מאוחר יותר אנו מגלים אותו כבר כבעל רכוש. "צאן ובקר, וחמורים ועבדים ושפחות, ואתונות וגמלים" (בראשית יב, טז). הוא מתעמת עם פרעה - ויכול לו. מכאן ואילך חלה עליה במעמדו: "ואברהם כבד מאד, במקנה בכסף ובזהב" (בראשית יג, ב). בעימות עם לוט בן אחיו מופיע הוא כשווה-ערך, "כי אנשים אחים אנחנו" (יג, ח). עובר שלב נוסף ואברהם נגלה לעינינו כשליט ומנצח, המושל על ארבעה מלכים.

 

אכן, התבססותו הגשמית, שביטויה בכסף ובמעמד חברתי, לא עימעמו אצל אברהם את דרגתו הרוחנית. בכל אחד משלבי התקדמותו בעולם המעשה התורה מתארת לנו את פעילותו הרוחנית המקבילה. אברהם בונה מזבח לה' הנראה אליו (יב, ז), שב אליו וקורא בשם ה' (יג, ד), בונה מזבח נוסף (יג, יח), ומעלה שם שמים על שפתותיהם של כהני האומות (יד, יט).

 

מידת החסד של אברהם מתפשטת ומתפרשת על פני שני התחומים. בשטח המעשי, בעולם הגשמי, ולצד זה - בעולם הרוחני, של עבודת ה' ויראתו. אברהם מחדיר את שם ה' לתוך העולם הגשמי, ולכל אשר יגיע - קורא בקול גדול בשם ה'. וכל זאת, בדרך של השפעה מתוך ענווה וצניעות, ללא ציפיה לרווח אישי. "הרמתי ידי אל ה' אל עליון, קנה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם".

 

מעשה אבות זה - אך ראוי הוא שיהא סימן לבניהם.

 

 

* מתוך שיחה שניתנה בישיבה בסעודה שלישית, ש"ק לך לך, תשל"ב. כתב: äרב אליהו בלומנצוויג. ערך: אביעד הכהן.

 

 

 

 

gush2.doc