!!
 
EAB- blank
 

שיחות ראשי הישיבה

פרשת בלק - "מה טובו אוהליך יעקב"

בגמרא בברכות יב ע"ב מובא: "ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה? מפני טורח הציבור". הגמרא מסבירה שהמיוחד בפרשת בלק הוא הפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו", או כפי שמתנסחת המכילתא: "משום דכתיב בה 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא'".

לכאורה, הפסוקים שבחרו חז"ל כפאר דברי בלעם הם דווקא אלו הגורמים לנו לתחושת אי-נוחות גדולה. האם כך היינו רוצים שיציינו את עם ישראל? כעם לוחמני, צמא דם ואכזרי - "לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה"? נדמה, שהרבה יותר מתאים לתאר את עם ישראל באמצעות הפסוקים המופיעים בתחילת הפרשה: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר... כארזים עלי מים". מדוע סברו חז"ל שפסוקים המתארים את השלווה והיופי הקיימים במחנה ישראל, נופלים בערכם מפסוקים המתארים את העוצמה והאגרסיביות של העם?

רש"י, למרבה הפלא, מתעלם כליל מהנימה החריפה המופיעה בפסוקים שבחרה הגמרא, ומעביר את הדימויים למישור אחר לחלוטין: "כשהם עומדים משנתן שחרית - הם מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצוות: ללבוש טלית, לקרוא שמע ולהניח תפילין; ובלילה על מיטתו, עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד? קורא את שמע על מיטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום ב"ה, והקב"ה מפיל חלליהם". רש"י "מתעלם" מפשוטו של מקרא, ומתרגם את ההסתערות על הדם והטרף להסתערות על תפילין, ציצית וקריאת שמע באימה וביראה.

אולם, כפי שאמרנו, פשוטו של מקרא אינו משתמע כפירוש רש"י, ולכן יש להסביר את בחירתה המפתיעה של הגמרא דווקא בפסוקים אלו כמייצגים את עם ישראל.

נדמה, שדווקא לאור הפסוקים המתארים את העוצמה של עם ישראל, מובנים לעומק השלווה והיופי המאפיינים את העם. עם ישראל מאופיין בגבורה כפולה: הן בגבורת המלחמה, והן בגבורה הנדרשת בשביל לשמור על השלום והשלווה - "איזהו גיבור הכובש את יצרו". בניגוד לעם ישראל, אומות העולם אינן מסוגלות לתפוס כפילות זו. לשיטתן, אין היופי והצניעות יכולים לשכון בחדא מחתא באותו מחנה צבא. דווקא העובדה שעם ישראל יכול להיות אכזר ואלים כאשר הוא נזקק לכך, היא זו שמלמדת אותנו שהשלווה המאפיינת אותו היא שלווה מתוך בחירה ואמונה בערכי השלום, ולא שלווה הנובעת מחוסר יכולת.

דווקא מתוך התפעלותו של נביא אומות העולם על כך ש"כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו", באה קריאת-ההפתעה שלו: "מה טובו אוהליך יעקב"; אוהלים שבהם באות שתי הגבורות לשילוב יוצר ומפרה.

הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א (סיכם: ר' שאול ברט)