לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

רעיונות על פרשת השבוע

פרשת כי-תצא

אשת יפת תואר

פעמיים בפרשותינו מופיע "כי תצא": בפרשת שופטים - "כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם" - זוהי מצווה כללית, השייכת למצוות העם, המנהיגות והמלחמה של פרשת שופטים. לעומת זאת, ה"כי תצא" של תחילת פרשתנו - "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר..." - היא מצווה פרטית, הנוגעת לחייל שהסתבך. ככזו, היא מתאימה לפרשת כי-תצא, הרצופה מצוות השייכות ליחיד (פרט לזכירת מעשה עמלק, המופיעה בסוף הפרשה).

בניגוד למחשבה הרווחת, מטרתה של פרשת אשת יפת תואר אינו לתת לגיטימציה ללקיחת נשים משלל המלחמה. היפוכו של דבר: הפרשה נכתבה כדי ללמדנו שחייל שלקח אשת יפת תואר, אינו יכול לזרוק אותה ולהתעמר בה. התעמרות פירושה מכירתה של האישה יפת התואר לאדם אחר, כפי שמפורש בתורה: "והיה אם לא חפצת בה - ושילחת לנפשה, ומכור לא תמכרנה בכסף, לא תתעמר בה תחת אשר עיניתהּ". זהו עיקרה של פרשה זו, שנועדה לשמור על זכויותיה ועל מעמדה של האישה לאחר שנלקחה בשבי.

מגמה זו עולה בקנה אחד עם מגמה כללילת של התורה, לדרוש מגברים אחריות. ידוע בכל העולם שגברים מתעמרים בנשים, מתעללים בהן ונעלמים. התורה אוסרת על כך: מי שבעל אישה - אם כאונס, אם כמפתה, אם כמוציא שם רע שלא בצדק, אם באמה עבריה ואם באשת יפת תואר - אינו רשאי להתעמר בה. האונס, המפתה והמוציא שם רע חייבים לקחתה לאישה ולהתחייב בהתחייבויות הנישואין הרגילים (אם היא ואביה מסכימים לכך), ואף הלוקח אמה עבריה והבועל במלחמה אשת יפת תואר אינם רשאים למוכרה לאחר ("לעם נכרי לא ימשול למוכרה"). מכאן יכולים אנו ללמוד גם מגמה משפטית וגם לקח מוסרי.

שילוח הקן

על פרשת קן ציפור כבר תמהו חז"ל, וקבעו כי "המתפלל 'על קן ציפור יגיעו רחמיך' - משתקין אותו, מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזירות". בספר החינוך מתפרש ביטוי זה באופן אחר מהמקובל: הגזירות אינן מצוות חסרות טעם, אלא עניינים הטבועים בטבע שנועדו לשמור על הבריאה. אין הקב"ה מרחם על פרטים מעולם החי, שהרי הותר לנו אפילו לשחוט מהם לאכילה. מצוַת שילוח הקן היא גזרה שמטרה לקיים את המשפחה כדי לשמור על קיומו של המין: מותר ליטול את הביצים, אך אסור להכחיד משפחה שלמה, ויש לשלח את האם כדי שתוכל להקים ולדות חדשים. מטרה דומה מונחת גם ביסודו של איסור "אותו ואת בנו": מותר לשחוט בהמה לאכילה, אך אסור לשחוט משפחה שלמה.

הסבר זה מתקשר היטב להבדל שבין השגחת ה' על האדם לבין השגחתו ית' על עולם החי: על האדם משגיח הקב"ה בהשגחה פרטית, ואילו על החי הוא משגיח בהשגחה כללית, בגזרות טבעיות שמטרתן שמירה על קיום המינים. כמו כן, הסבר זה קושר את פרשת שילוח הקן אל הפרשיות שאחריה: הסובבות אותה: מצוַת "לא תשים דמים בביתך", שמטרתה להאריך את חיי האדם ע"י הסרת מכשולים מדרכו ומביתו, ואיסורי הכלאיים, שמטרתם לשמור על מיני הצומח הטבעיים.

הסברו של "ספר החינוך" מסביר מדוע דווקא על שילוח הקן מבטיחה התורה אריכות ימים: כנגד שמירה על קיום בעלי החיים, מבטיח הקב"ה להאריך את חיי האדם. זה גם פשר ההקבלה שבין השכר המובטח על שילוח הקן לבין השכר המובטח על כיבוד אב ואם ("למען יאריכון ימיך"), שמטרתו שמירה על מסגרת המשפחה האנושית.

סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, מכילה דברי תורה רבים על כל פרשה בספר בראשית. להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333.

הרב יואל בן-נון