תנ"ך

"מי מדד בשעלו מים" - ישעיהו מ'

במקומות רבים בתנ"ך מוזכר מעשה הבריאה בצורות שונות ובהקשרים שונים. בספר בראשית, התורה מתארת את בריאת העולם כתהליך היסטורי כמעט 'טכני', ואינה מפרטת את משמעותה של הבריאה לאדם. כניגוד בולט לכך, ניתן לציין את יציאת מצרים, שבמקביל לתיאור העובדתי-המציאותי שלה, התורה מדגישה את משמעותה ומסריה: "למען ידעו דורותיכם", "וידעתם כי אני ה’" וכו'. הנביאים, לעומת זאת, תיארו את הבריאה כדי להעביר מסרים מסויימים, ומכאן שהנבואות עשויות ללמד אותנו על משמעות הבריאה לאדם.

כדוגמא לכך, נבחן את תיאור בריאת העולם בישעיהו פרק מ':

"הנה ה' אלוקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא, עלות ינהל. מי מדד בשעלו [=בנעליו] מים ושמיים בזרת תכן וכָל [=ומדד] בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזניים. מי תכן את רוח - ה', ואיש עצתו יודיענו".

בפסוקים אלו, ישעיהו מתאר את בריאת העולם כעבודת אומן הדורשת רגישות עדינה ודקה: "בזרת תיכן... ושקל בפלס הרים וגבעות במאזניים". זוהי הנבואה הפותחת את נבואות הנחמה של ישעיהו, שבהן הוא מבשר על גאולת ירושלים וישראל. עם ישראל של אותה תקופה הוא עם עייף ולאה מתהפוכות עולם (המתוארות בחלקו הראשון של הספר - 'משאות העמים'), המטיל ספק בהשגחתו הפרטית של האלוקים (כפי שמתואר בהמשך הפרק: "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, נסתרה דרכי מה' ומאלוקי משפטי יעבור").

ישעיהו פותח את נבואות הנחמה בתיאור של הבריאה, בו הוא מדגיש את העבודה הדקה המצביעה על כוונה עמוקה היורדת לפרטי הפרטים. הקב"ה, כביכול, עמל לברוא את הפרטים הקטנים ביותר של העולם כולו בדיוק לא-אנושי. "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" - הקב"ה ברא את כל העולם, ואף קרא בשמות לכל הכוכבים הממלאים את כל קצוות השמיים, ונראים לאדם כאין-סופיים.

מטרת התיאור הזה היא לשכנע את העם שהקב"ה רואה את מעשיהם ומשגיח על דרכיהם. כשם שהקב"ה ברא את כל העולם - כך הוא יכול גם לצפות במעשי בני ישראל, ולגאול אותם: "כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא, עלות ינהל".

ר' עדיאל זימרן