שיעור / תשמ"ד דף מס' 7
מסכת נדרים, פרק ראשון (ז:)
בעניין נידוי, חרם, והיתרם (הרב ליכטנשטיין)
א. נדרים ז: "אמר רב חנין... שרי ליה", ר"ן, תוד"ה אם, וד"ה אין
[תוד"ה הקורא (קידושין כח.)].
ב. מו"ק טו. "מנודין... את ארונו", טז. "מנלן דמשדרין... בנזיפה שלהן"
[יז. "תלמיד שנידה... לכבוד עצמו"] שם "ר"ל הוה מנטר...ויתיר לו נידויו".
ג. רי"ף (מו"ק ח: באלפס) "האי דסבר אביי... לאלתר, נמ"י ד"ה לא אתו.
[רא"ש (ס' ח) "מה שאמרנו... הראב"ד ז"ל"].
ד. רמב"ם הל' ת"ת פ"ו הי"ב-הי"ד, פ"ז הל' ב-ט וראב"ד.
ה. רמב"ן "משפט החרם" (ד"ה שמא) "אלא הוו יודעים... בהיתר החרם הוא" (בעיקר "...אלא חייב מיתה"); ר"ן ח: ד"ה ושמתא, כז. "ודוקא
בהתרת חכם... גייז.
ו. [ראבי"ה (ח"ג ס' תת"ם) עמ' 524-5 "אם מניח תפילין...על נידוים"].
ז. שו"ע יו"ד ס' ר"ח סע' ד, ש"ך ס"ק י"ד, סי' של"ד סע' א, ט"ז סק"א, "נקודות הכסף" סי"ג.
[דיון כללי בענין האם נידוי וחרם מדרבנן או מדאוריתא, ב"שדי חמד" מערכת ח, כלל מ].