שיעור כללי / תשמ"ח דף מס' 33
מסכת בבא בתרא, פרק שלישי (לא.)
בענין מיגו במקום עדים (הרב ליכטנשטיין)
א) הגמרא לא. עד "והילכתא טוען וחוזר וטוען" ובמקביל לג: ; בבא מציעא פא: "ההוא
גברא.... לא אמרינן".
ב) הרמב"ן כאן ובמקביל בר' יונה סוף ד"ה זה ; רשב"א ד"ה אמר רבה. ; תוס' רא"ש
(בשטמ"ק) ד"ה וכן ; ראב"ן על אתר.
ג) בשטמ"ק בבא מציעא פא: הריטב"א ; רבינו יהונתן ורמ"ך.
ד) לא: תוס' ד"ה וזו ; רמב"ן שם סוף ד"ה זה אומר.
ה) ב. סוף תוס' ד"ה לפיכך ; ה: תוס' ד"ה מי אמרינן ; ע. "בעא מיניה... מהימן" וברשב"ם ד"ה
או דילמא ; תוס' ד"ה ולימא (בראשיתו).
ו) היש מקום לטענינן במקרה הסוגיא לא. - תוס' ד"ה מה ; תוס' הרא"ש בשטמ"ק ; חי'
הר"ן ; רשב"א ד"ה ומעשה ; יד רמה סי' ל"ז ; מאירי ד"ה מערער, "ודבר זה ליורש".
ז) רמב"ם הל' טוען ונטען פרק ט"ו הל' ו' ובמגיד משנה שם.
ח) קדושין סד. המשנה והגמ' עליה וברש"י שם ; [ רמב"ן במלחמות "אלא הצעתה של
שמועה... חוששין לה" בעיקר לקראת הסוף, "והשמטתו של רבינו וכו'" ].