שיעור כללי / תשנ"ה דף מס' 26
מסכת בבא בתרא, פרק שלישי (כט.)
בענין דיוק בעדות (הרב ליכטנשטיין)
| כט., "אמר רב הונא שלש... ובלילה טענתיה טענה", וברשב"ם, ד"ה אמר מר זוטרא תוס', ד"ה אמר (עד "שבודאי לא דר"); ר"י מיגש ד"ה אמר (עד "עד דטעין האיך"); רמב"ן, סוף ד"ה הני, "אבל הפי'... דגמרא"; רבינו יונה, ד"ה אמר; רשב"א, ד"ה גירסת; רמב"ם, פי"ב הל' טוען ונטען הל' ב' (עד "או הסתלק"). |
א. |
| פסחים יא:, "תנן התם... שלש שעות חסר משהו", ובתוס', ד"ה זה וד"ה אלא; [רבינו דוד, ד"ה ורחמנא; מהר"ם חלאווה, ד"ה דיהבי, "דיהבי... כן פירשו בתוספות"]. |
ב. |
| סנהדרין לב., "אחד... לכם"; שם, "דיני ממונות מי... לוין". | ג. |
[ד. סנהדרין ל. "דתניא לעולם... בזה אחר זה"; שם ל: "אמר רב יוסף אנא אמינא... וצירף
עדותן"].
{ה. טור חו"מ סי' ל, "ואע"פ שאין צריך... שהמוציא מחבירו עלו הראיה" (מקור דברי הרמב"ן
ב"ספר התרומות", ס"ו, ב, ד); שו"ע חו"מ ל', ז; שם, ל', ה, ובט"ז שם; נתיבות המשפט
שם, ס"ק ה; "ישועות ישראל" שם, ס"ק ח].