לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה

 
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

 ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

אירגון פעילות חינוכית שעשויה לגרום לחילול שבת

 

הרב אהרן ליכטנשטיין   (שיעור שהועבר במוצש"ק פרשת יתרו תשנ"ב)

 

 

  בעיה זו מתועררת הן בפעילות עם עולי רוסיה, שהזמנתם לתפילה ולפעילויות בשבת עלולה לגרום לנסיעתם ברכב, וכן בהזמנת קרובי משפחה חילונים, המגיעים לביקור ברכב בשבת.

 

  מן ההיבט ההלכתי, ראשית כל יש לדון בבעיה של 'ולפני עור' ר"מ פיינשטיין באגרות משה או"ח צ"ח וצ"ט מציין את קיומו של איסור 'ולפני עור' בענייננו, ואף מציע שיש כאן דין מסית - טענה שנדון בה בהמשך. לפני שנדון במסית, נדון ב"לפני עור לא תתן מכשול":

 

"מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר...ת"ל 'ולפני עור לא תתן מכשול'... הב"ע ( -שאסור לתת מכשול) בתרי עברי דנהרא" (ע"ז, ו:).

 

  עולה מהגמרא שאין "לפני עור" במקום שבין כך יכול הנכשל לעבור את העבירה (- חד עברא דנהרא). הכשלה נאסרה רק במכשול שלא היה קיים קודם (- תרי עברי דנהרא).

 

  נציין כאן שתי הגבלות להיתר בחד עברא דנהרא:

 

1.   המשנה למלך בהלכות מלוה ולוה טוען שההיתר בחד עברא הוא רק אם בלי סיוע   היה יכול לעבור לבדו על העבירה, אבל כאשר בכל מקרה ניתן לחטוא רק בסיוע ישראל אחר, והשאלה היא רק   מ י   יגרום לעבירה, אתה או אדם אחר - אין היתר לתת מכשול ואסור משום ''ולפני עור'', יש שדייקו שהב"ח חולק, אך בכל אופן לגבי פעילות בשבת ניתן לחטוא ללא סיוע, ומגבלה זו איננה רלוונטית.

 

2.   מה פירוש המונח חד עברא דנהרא, האם פירושו שיש לו אפשרות   ב פ ו ע ל   כעת לעבור את העבירה, או גם כשיש לו פוטנציאל לעורר את העבירה, אך לגבי פעילות בשבת ברור שהאפשרות לחטוא קיימת בפועל, ומגבלה זו לא   שייכת.

 

  אך יש המפקפקים בכל היתר זה, תוס'   בשבת ג. אומרים:

 

"מ"מ (בחד עברא)   א י ס ו ר   ד ר ב נ ן   מ י ה א   א י כ א,   ש ח י י ב   ל ה פ ר י ש ו   מ א י ס ו ר"

 

  את האיסור בחד עברא דנהרא, שמעלה תוס', ניתן להסביר בשלושה אופנים:

 

1.   מן התורה אין איסור ''ולפני עור'' בחד עברא, אך קיים איסור דרבנן מטעם 'לפני עור',   ר ב נ ן

 ה ר ח י ב ו   א ת   א י ס ו ר   ' ' ו ל פ נ י   ע ו ר '', והחילו אותו גם בחד עברא דנהרא.

2.   אין כאן איסור ''ולפני עור'' כלל, יש כאן איסור מדרבנן מטעם   ' ה ו כ ח   ת ו כ י ח '.

3.   אין כאן איסור ''ולפני עור'', אך יש איסור מדרבנן מדין   מ ס י י ע   י ד י   ע ו ב ר י   ע בי   ר ה   בעוד ש''ולפני עור'' הינו איסור שבו אדם עומד מן הצד, מסייע ידי עוברי עבירה נחשב כמעורה בעבירה עצמה. ולכן קבעו כמה אחרונים ע"פ רש"י בגיטין סא. כי דין מסייע נאמר רק ש ב ש ע ת   ה ע ב י ר ה, כי מסייע משתתף בעבירה עצמה, ואילו 'לפני עור' נאמר גם קודם העבירה כי תמיד נאסרה גרימת מכשול.

 

  ולגבי בעייתנו, במידה וקיים איסור דרבנן בכל מקרה, מה תועיל העובדה שאותו חילוני יכול לחטוא בלעדיך, עדיין ישנה בעיה מדרבנן! אך כאן יש מקום לחלק בין ההבנות שהעלינו בתוס'. אם אנו מסבירים את האיסור בחד עברא מצד ''ולפני עור'', הבעיה קיימת. אם מצד מסייע הבעיה לא קיימת, כי חילול השבת איננו נעשה בעת ובעונה אחת עם ההזמנה שלנו לפעילות, ואילו אם דנים מצד תוכחה, לכאורה יש מקום לאסור. נמצאנו למדים שלפי שתיים מתוך שלושת ההבנות שהעלינו, יש מקום לחוש ולאסור אירגון פעילות שכזו.

 

  אלא שיש לדון אם עצם האיסור מדרבנן, שתוס' מעלה, נפסק להלכה. הרמ"א ביו"ד סי' קנ"א ס"ג   מביא מחלוקת לגבי מכירת אביזרים שעלולים לשמש לע"ז לנכרים, ופוסק להקל, אך אומר שכל "בעל נפש" ראוי לו שיחמיר. את היתר הרמ"א ניתן להבין בכמה אופנים:

 

1.   הש"ך בס"ק ז' שם אומר בשם הדרכי משה ( -חיבורו של הרמ"א על הטור), כשם שהתירו לעשות עסקים עם גוי, למרות שאם יקרה סכסוך אתה יכול לגרום לכך שישבע בשם אלוהיו וזה נאסר מדין 'ושם אלהים אחרים לא ישמע על פיך', בכל זאת התירו משום שהגויים באלוהותם מתכווונים לקב"ה. ולכן גם כאן יש להתיר. אם זוהי הסיבה להתיר, ברור שאין מקום להתיר אצלנו, כי הנימוק להתיר הוא מקומי, ונובע מתפיסת האלוהות של הגויים.

 

2.   הש"ך מוסיף ואומר שלו האיסור בתוס' היה מצד ''ולפני עור'', לא היה הבדל בין אישים שונים, אך הואיל ותוס' מנמק את האיסור   ב א פ ר ו ש י   מ א י ס ו ר א, ואפרושי מאיסורא, לדעת הש"ך, תלוי במצות   ת ו כ ח ה, בגוי, שאינננו בגדר 'תוכיח את   ע מ י ת ך, אין מצוות תוכחה; וכן המצב, לדעתו, בישראל מומר. אך במקרה דנן,   שהיהודים רוצים לבוא לפעילות דתית חינוכית זו, ואינם בגדר מומרים, בוודאי שאין מקום להתיר על פי ש"ך זה.

 

3.   ברמ"א ניתן להבין הן ע"פ הבנת הדרכי משה והן   כהבנת הש"ך עצמו, אך רבים מהאחרונים מתירים   ת מ י ד   בחד עברא, וטענו שהרמ"א פסק שבחד עברא אין   כ ל ל   'ולפני עור'.

 

  היבט נוסף של השאלה עולה מתוך תשובה בספר מנחת שלמה סי' ל"ה, בה   מסביר הרב שלמה זלמן אוירבך שליט"א שאיסור ''ולפני עור'' הוא רק בעשיית דבר שהוא   ל ר ע ת   ה א ד ם, וחילול שבת כזה, שהוא למטרת השבתו של היהודי בתשובה שלמה, דומה לאדם המייעץ לחבירו לכרות את רגלו, כדי להציל את כל גופו, וברור שמותר.

 

  יתכן שגם לפי ר' שלמה זלמן   אינך יכול להציע לאדם עצמו - חלל שבת ובוא לביתי ע"מ שתחזור בתשובה, ולו מדיני מסייע וחובת תוכחה, ואולי הותר לך רק מצד ''ולפני עור''   ל ס פ ק   ל ו א מ צ ע י ם   ש י כ ו ל י ם   ל ג ר ו ם   ל ח י ל ו ל   ש ב ת   ב ט ו ו ח   ה ק צ ר, ו ל ה ש ב ת ו  

ב ת ש ו ב ה   ב ט ו ו ח   ה א ר ו ך   ולכן גם מותר לתת אוכל לפני אדם שאיננו שומר מצוות, למרות שזה יוביל לאכילה ללא ברכה, כי הבקשה ליטול ידיים יכולה לגרום רק להרחקה מהדת, וברור שאין בכך נתינת מכשול. הוא מרחיק לכת עוד יותר ואומר שאדם הרואה את חבירו שותה יין ערלה, והדרך היחידה להצילו היא לתת לו יין טבל שאסור מדרבנן - מותר לתת לו יין טבל, שכן כך מצילים אותו ממכשול יותר גדול.

 

  זוהי מהפכה אדירה בנושאי 'ולפני עור' באיסורים. התפיסה בנויה על יסוד הערכה מסוימת של התרחישים השונים שעלולים לקרות אם לא תעבור את העבירה, אתה מניח שאם לא תעבור, יווצר מצב חמור יותר, ומן הסתם, גם אם אחר-כך במבט לאחור תיווכח שהכשלת אותו,   ולו היית מונעו מהאיסור, לא היה נגרם נזק גדול, בכל זאת מכיוון שבשעת המעשה התכוונת לטובה, ולא עברת על 'ולפני עור'. ולכן, בנידון דידן אם ההערכה שלך היא שהאדם יתקרב בעזרת פעילות חינוכית זו, אין הדבר מוגדר כמכשול.

 

  ייתכן שניתן לסייג את דברי הגרש"ז. האחרונים מעירים שלא הרי 'ולפני עור' בגרימת עבירה על איסור הלכתי, כאיסור 'לפני עור' בגרימת מכשולים אחרים: בכל המכשולים הרגילים, כנתינת יעוץ כלכלי גרוע לדוגמה, אתה עובר רק אם הלז לא מעוניין בכישלון ואתה מכשילו, אולם אם האדם רוצה בכישלון, אין בכך 'ולפני עור'. לעומת זאת באיסורים, גם אם הנזיר   ר ו צ ה   לשתות יין, אסור להגיש לפניו כוס. וכך הסבירו מה שסברו התוס', שבגרימת איסור דרבנן עוברים רק על 'לפני עור' מדרבנן - והלא לכאורה קשה: במה אכילת בשר עוף בחלב מהווה פחות מכשול מאשר השקעה אומללה? וביארו שאם הנכשל   א י נ נ ו   ר ו צ ה   במכשול ואיננו יודע עליו ודאי שעובר המכשיל

מ ד א ו ר י י ת א   אלא שדברי תוס' נאמרו במקרה בו הנכשל   ר ו צ ה   באיסור, שאז רק המימד הייחודי של הכשלה באיסור קיים, אך רק ברמה דרבנן. ולכן גם בגרימת איסור דרבנן ניתן לעבור ב'ולפני עור' מה"ת אם האדם לא רוצה לעבור את העבירה, כי זוהי עצה גרועה, אבל גם אם האדם רוצה לעבור את העבירה, יש בעיה ייחודית של 'ולפני עור' באיסורים.

 

  במכשול שאיננו איסור יש יותר מקום לאמץ את תפיסת הגרש"ז, ואילו באיסורים קשה יותר להתבונן על התמונה הכוללת, כי בסופו של דבר נגרם איסור.

 

  כמן כן יש לבחון את דבריו ביחס לחקירה הקיימת באחרונים על רקע מחלוקת בעה"מ והרמב"ן בסנהדרין עד., לגבי השאלה האם 'ולפני עור' הינו איסור עצמאי הנשאר קבוע בכל המכשולים, או שהמכשיל עובר על רובד נמוך מאותה עבירה שניסה להסית אליה (מי שהסית לרצח, עובר על איסור רציחה ברמה נמוכה). אם 'ולפני עור' זוהי עבירה כללית ועצמאית, אין קשר לחומרת העבירה שמסיתים אליה, אבל אם זוהי עבירה ספציפית, אתה עובר על העבירה שהסתת אליה בחומרתה העצמאית - דאוריתא דרבנן וכו'.

 

  ובכן אם האיסור הינו לאו העומד בפני עצמו אזי יש מקום לראות את התמורה הרוחנית בכללותה לטווח ארוך. אולם אם 'ולפני עור' הינו פן של העבירה המתבצעת ע"י הנכשל, יש פחות מקום להתיר על סמך הראיה הכוללת של הגרש"ז אוירבך.

 

  בהערות על המנחת שלמה נאמר שהחזו"א לא התיר כה"ג באיסור ודאי. המשנה בשביעית אומרת שאסור למכור למחלל שביעית כלים שמטרתם אך ורק לאיסור, אולם כלים שניתן לעשות בהם גם איסור וגם היתר - מותר למכור. החזו"א שואל - למה מתירים בכלי איסור והיתר. והרי זהו ספק 'ולפני עור'? ועונה שנתינת דבר שלא ברור שיגרום לאיסור הותרה, כי אם נחמיר בספקות נגרום מניעת חסד ומכשול לעמי ארצות ונעבור על 'לא תשנא' ושאר עבירות.

 

  ולכן נכתב בהערות למנחת שלמה, שהחזו"א הולך נגד שיטתו של הגרש"ז אוירבך במקרים של ודאי איסור. אך יש לציין שהחזו"א ורש"ז אינם דנים באותו מקרה. ר' שלמה זלמן דן במקרה שהרעה והטובה שעשויים להיגרם הן מאותו מישור - יש פגיעה רוחנית שיכולה לגרום לטובה רוחנית. החזו"א טוען שאם בשביעית לא נמכור להם, הבעיה איננה שהדבר יפגע בהם מבחינה רוחנית, פשוט יווצר מצב של שנאה ותחרות, אבל מבחינת טובתם הרוחנית ייתכן שעדיף היה לא לתת. ולכן אין ראיה נגד הגר"ש מדברי החזו"א.

 

  אך ר' משה בתשובה צ"ט חולק על זה מכל וכל, ואף מביא את דין מסית בנוסף לדין 'ולפני עור'. ע"י הזמנת   האדם לפעילות, אתה   מ ג ר ה   אותו לעבור עבירה. הוא מוכיח מנחש הקדמוני, שלמרות שלא הסית לע"ז, אלא לשאר עבירות, הוא נקרא מסית. (אם כי קשה להקיש מנחש לגבי מכלול העבירות, שכן בגן עדן זוהי היתה העבירה היחידה, אך גם מהרמב"ם במו"נ משמע שדין מסית שייך בכל עבירות).

 

  ר' משה מחלק בין איסור מסית לאיסור ולפני עור - במסית אתה חייב רק אם הפעולה חייבת להיעשות באיסור, אך לדרבן אנשים הגרים בסמיכות ויכולים לבוא ברגל לפעילות, מותר מצד מסית, ואסור רק משום 'ולפני עור'.   הוא טוען שבהודעה על קיום פעילות שיש בה פרסים ללא דירבון מפורש, לבאים לבית הכנסת בשבת, למשל, לא עוברים על מסית, אבל יש בהודעה זו ספק 'ולפני עור' - ויש להבהיר שפרסים אלו ינתנו רק ללא מחללים שבת. אך בפועל קשה מאוד ליישם פסק זה, וגם ההיתר לתלות מודעה ולא לשדל איננו אפקטיווי, לצערנו, היום: ולכן תשובתו של ר' משה מרחיקת לכת באופן משמעותי. יישום תשובתו של ר' משה ילווה בסגירת בתי הכנסת ברוב הקהילות בגולה.

 

  גם מי שיחלוק על חידוש הרש"ז לגבי 'ולפני עור', לגבי מסית בוודאי יש מקום לאמץ את שיטתו, שכן מסית מנסה להעבירך   מ ד ר ך   טובה   ל ד ר ך   רעה, וכאן יש לבחון את   ה ד ר ך   בכלליותה.

 

  היתרו של ר' שלמה היא מהפכני ב'ולפני עור' במישור הדאורייתא, אך לגבי חד עברא דנהרא, שהאיסור הוא מדרבנן, יש יותר מקום להתיר, וזאת יש לבחון ע"פ הסברות   שהעלינו:

 

1.   אם מדובר על איסור 'ולפני עור' מדרבנן, השאלה היא אם ניתן לסמוך על היתר הרש"ז ברובד דרבנן.

2.   אם האיסור הוא מצד מסייע ידי עוברי עבירה, הבהרנו כבר שאין איסור אם ההכשלה איננה נעשית בו זמנית לעבירה.

3.   לגבי תוכחה, גם אם לגבי 'ולפני עור' יש מקום לדון בכל עבירה לגופה, אך לגבי תוכחה ואפרושי מאיסורא הנלמדים מ'הוכח תוכיח את עמיתך   ו ל א   ת ש א   ע ל י ו   ח טא' - ברור שיש לראות את התמונה בכללותה, שהרי מצוה לומר דבר הנשמע ואסור לומר דבר שאינו נשמע והתוכחה נמדדת בתועלת שלה לטווח ארוך, וכאן תפיסתו של ר' שלמה היא בודאי במקומה.

 

  קיים עוד צד להתיר, עפ"י שיטת הריטב"א בע"ז, האומר שאם אדם עובר עבירה ב"סיטונות", אזי אין 'ולפני עור' אם אותו אחד יעבור פעם נוספת מחמתנו, למרות שהפוסקים לא פוסקים כמוהו, ניתן לצרף את דינו למערכת השיקולים במישור הפורמלי.

 

סיכום:

 

  במצבים של תרי עברי דנהרא, שבלי פעולתינו לא היה יכול להתבצע איסור, קשה מאוד להסתמך על היתרו של ר' שלמה זלמן.

 

  אבל בחד עברא דנהרא, יש רבים המתירים לכתחלה. וגם אם נאסור מדרבנן, יש מקום להתיר אם הפעילות נושאת אופי חינוכי (ברור שסתם פעילות שאינה חינוכית כלל איסורה), למרות שברור שזה לא יגרום לחזרה בתשובה אמיתית, אבל די בהתקרבות אל הקב"ה.

 

  כמובן שקיימים כאן גם היבטים נוספים, מעבר לצד הפורמלי של 'ולפני עור', יש לשקול כיצד אנו מבחינה   צ י ב ו ר י ת   הולכים להיות שותפים בעניין כזה, וזוהי בודאי בעיה עקרונית. הדבר מצטייר כנתינת גושפנקא לביצוע העבירה, למרות שכל ההיתר הינו מצד 'ולפני עור'.

 

  מבחינה מעשית, במישור הפרטי ר' שלמה זלמן פוסק שניתן להזמין אדם המחלל שבת, רק בתנאי שתציע לו מקום לינה באיזור, גם אם הוא ידחה הצעה זו מחובתך להציע לו. כמובן שהיתר זה תקף אך ורק בהזמנה בעלת מטרות חינוכיות, ועל מגבלה זו יש להקפיד.

 

  במישור הציבורי הבעיה חמורה יותר משתי בחינות: מצד אחד הצורך לקיים את המסגרת גדול. מצד שני, התחושה שבית הכנסת כמוסד נותן יד לעניין, בעייתית. ואעפ"כ, אם נתחשב בנסיבות, ובמיוחד כשמדובר בעיירה ברוסיה, רצוי וניתן לבצע פעילות שכזו. אך ככל שניתן יש לדאוג לאופציה להגיע ברגל, ואסור בשום אופן שיווצר מצב, שבו אתה תציג את חילול השבת כדבר שאתה שלם עמו. עליך להבהיר שחילול השבת הוא למורת רוחך, ועדיף שיגיעו ברגל או ישהו בקרבת מקום.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

   INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון